גזר דין בתיק תפ"ח 49352-05-12

אנו אוסרים פרסום שמה של המתלוננת וכן כל פרט אחר שיש בו כדי לזהותה.

השופטת גיליה רביד:

1.        הנאשם הורשע על פי הודאתו, בתאריך 13.3.13, בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש והוא התמצה בתיקון כתב האישום שבמקור ייחס לנאשם עבירה של ניסיון רצח.

2.        עניינו של כתב האישום המתוקן באירוע שהתרחש בצהרי יום 15.5.12 עת הגיע הנאשם לבר בתל אביב שבכתובתו התגוררה ו.א ילידת 1995 (להלן "המתלוננת"), כאשר בבגדיו חבויה סכין קצבים שאורך להבה כ-20 ס"מ, שבה הצטייד מבעוד מועד (להלן: "הסכין"). בין הנאשם לבין המתלוננת הייתה קיימת בעבר מערכת יחסים רומנטית שהחלה עוד במקום הולדתם באריתריאה והסתיימה למגינת ליבו של הנאשם ביוזמת המתלוננת ואמה כ-3 חודשים קודם לאירוע. בפוגשו את המתלוננת בבר, משך אותה הנאשם בידה בכוח והוביל אותה בניגוד לרצונה וחרף מחאותיה לפינת הרחובות ארלינגר - פין בת"א ושם דקר אותה באמצעות הסכין שנשא עמו שוב ושוב פעמים רבות בחלקי גופה השונים, לרבות בגבה, בחזה ובצווארה. המתלוננת נאבקה עם הנאשם כשהיא מתחננת על נפשה, עד שלא עמדו לה כוחותיה והיא התמוטטה ואיבדה את הכרתה. הנאשם הניח למתלוננת וחדל מדקירותיו רק בהתערבות צוות אנשי הפקה שעסקו במקום בהסרטת סרט ונזעקו למשמע זעקות המתלוננת, לאחר שאחד מהם חבט בנאשם באמצעות כיסא ואחר הפיל את הסכין מידיו.

כתוצאה ממעשי הנאשם הובהלה המתלוננת לבית החולים כשהיא מחוסרת הכרה ובמצב אנוש. בגבה נמצאו 7 פצעי דקירה שאחד מהם חדר לכלייתה הימנית. בנוסף אותרו 6 חתכי דקירה בגב, חתך דקירה בחזה מעל שד ימין, חתך דקירה בבית השחי השמאלי, חתך בכף יד שמאל, באגודל ובזרוע וכן חתכים נוספים על צווארה. בעטיין של הפציעות הובהלה המתלוננת לחדר ניתוח שם נאלצו הרופאים להכניס נקז לבית החזה שלה לצורך ניקוז אוויר, לפתוח את בית החזה שלה לצורך עצירת הדימום ולכרות את כילייתה הימנית.

3.        במסגרת הטיעונים לעונש הוגש מטעם המאשימה תסקיר נפגעת עבירה שבו נסקרו קורותיה של המתלוננת לפני ואחרי המקרה, לרבות הנזקים שנגרמו לה, ואילו מטעם ההגנה הוגשה אודות הנאשם חוות דעת פסיכולוגית פרטית שנערכה על ידי ד"ר אורי רסובסקי, שבה ניתנה התייחסות לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולמצבו הנפשי עובר לביצוע העבירה, הכל כפי שיפורט בהמשך.

תסקיר נפגעת עבירה:

4.        התסקיר שהוגש בעניינה של המתלוננת מתאר ילדות קשה ומציאות חיים של דחק שאותם חוותה מאז ילדותה. בגיל 14 היא צעדה ברגל עם חברתה מאריתריאה לאתיופיה בתקווה לחיים טובים יותר ושם, בהיותה במחנה פליטים, הכירה את הנאשם שהיה במקום מדריך בקבוצת הפליטים. לאחר תקופה מסוימת הנאשם הציע לה להיות חברתו והיא הסכימה לכך למרות גילה הצעיר, וזאת מתוך מחשבה שהנאשם יגן עליה במהלך המסע לישראל, כפי שהבטיח לאמה. עם הגעתם ארצה, בעקבות חשיפת הקשר ביניהם, החל תהליך של הידברות בין המשפחות שבסופו הובהר לנאשם שעליו להפסיק את הקשר עם המתלוננת. מאחר שהנאשם לא אבה להשלים עם פרידתם, המתלוננת נאלצה לדבריה להתמודד עם איומים ותוקפנות מצדו של הנאשם. היא תיארה בפני עורכת התסקיר מאמצים שעשתה כדי להתרחק מהנאשם עד כדי הסתתרות בערים מרוחקות, כאשר כל אותו זמן היא אינה מתלוננת נגדו, בין השאר, מתוך חשש שתגורש מהארץ.

המתלוננת תיארה בפני עורכת חוות הדעת נזקים פיזיים רבים בעקבות האירוע, נזקים שעימם היא נאלצת להתמודד עד היום. היא חשה כאבים בחתכים, סובלת מצליעה ברגל ימין, מהעדר תחושה באזור הצלעות וכן מפגיעה עצבית ביד ימין. הצלקות הרבות והבולטות בגופה פוגעות בדימוי הגוף שלה וגורמות לה להתבייש ללבוש בגדים קצרים. היא נמנעת לחלוטין מיציאה לבילוי חברתי, בין היתר בגלל המבוכה לחשוף את המוגבלות הפיזית שלה. מדברי המתלוננת וממסמכים רפואיים עולה, כי המתלוננת הופנתה לטיפולי פיזיותרפיה לאחר האשפוז, אך אלה הופסקו לאחר חצי שנה בהעדר ביטוח רפואי וקושי לאתר ארגונים שביכולתם לסייע לה.

עורכת התסקיר מתארת נזק משמעותי כתוצאה מהפגיעה בכושר העבודה של המתלוננת, משאב שהוא מרכזי עבורה ומהווה תנאי ליכולתה לפרנס את עצמה למען השגת עצמאות כלכלית ואישית. תחום נזק נוסף מתבטא בממד התפקודי הכללי. במשך תקופה ממושכת המתלוננת לא עבדה והסתגרה בבית אמה בשל מצבה הפיזי והנפשי. היא התקשתה באכילה ובהליכה וסבלה מסחרחורות, חרדות ופחדים. היא התקשתה למצוא מסגרת תעסוקתית שתואמת את מצבה הרפואי, מצב שהגביר את התלות שלה באמה ואילץ אותה להתמודד עם פגיעה בעצמאותה הן ברמה הפיזית והן ברמה הנפשית.

קצינת המבחן תיארה פגיעות נפשיות ניכרות אצל המתלוננת: תחושות אשמה על כך שבחרה בנאשם כדמות שתגן עליה כשאליהן מצטרפות תחושות אשמה כלליות, שמא פעלה שלא כהלכה ביחסיה עמו, תחושות המאפיינות קורבנות של אלימות זוגית. כמו כן ניכר אצל המתלוננת בלבול על כך שנפגעה מאדם שדאג לה ואשר הצהיר לא אחת על אהבתו אליה. אבד בה האמון בבני אדם ובגברים בפרט. המתלוננת סיפרה שהיא נתקפת חרדה בקרבתם של גברים, מצב שהוביל לא רק לפגיעה ביכולתה לפתח קשרים זוגיים, אלא לביטול חתונתה עם הגבר שבני משפחתה הכירו לה לאחר ניתוק הקשר עם הנאשם. עורכת התסקיר תיארה חיים בצל חרדה מתמשכת וקיומית המלווה את המתלוננת בכל מקום, בהיותה משוכנעת שהנאשם לא ירפה ממנה עד אשר יגרום למותה, אם באופן ישיר ואם באמצעות שליחים מטעמו. המתלוננת מתארת סיוטים, תנודות במצב הרוח, מספרת שאיבדה את שמחת חייה, שנתה נודדת ואיכות חייה ירדה מאוד מאז המקרה. להתרשמות עורכת התסקיר, המתלוננת סובלת מתופעות פוסט טראומתיות נרחבות ומדובר בתמונת נזק קשה מאוד אשר פוגעת בתפקודה ומגבילה את יכולותיה באופן משמעותי ברמות שונות הן פיזית והן נפשית. קצינת המבחן הביעה עמדתה כי ללא טיפול מתאים כוחותיה עלולים להיחלש ולכן פנתה לעמותות המסייעות לתושבים זרים בבקשה דחופה להתערבותם. עורכת התסקיר המליצה כי ייגזר על הנאשם עונש שייתן ביטוי לחומרת הפגיעה שגרם ולנזקים הרחבים למתלוננת, לרבות תשלום פיצוי למתלוננת.

חוות דעת פסיכולוגית אודות הנאשם:

5.        ד"ר אורי רסובסקי בדק את הנאשם במרפאת בית הכלא לבקשת ההגנה. הוא פרט את קורותיו של הנאשם על פי אינפורמציה שנמסרה מפי הנאשם: יליד אריתריאה, נוצרי, בן 27 אשר גדל במשפחה חד הורית כבן הבכור מבין שני ילדים. עבר ילדות קשה, לרבות חוויות של התנכלויות מצד האוכלוסייה המוסלמית בכפר מגוריו, ועם זאת הצליח להשלים 12 שנות לימוד ואחר כך עוד שנתיים הוראה. החל לעבוד כמורה באריתריאה אך עקב קשיי פרנסה נסע לאתיופיה שם עבד כפליט בארגון להגנת הילד של האו"ם (ראה בנוסף תעודות נ/2). אמו ואחותו של הנאשם נשארו באריתריאה והוא סייע להם כספית. במהלך שהותו באתיופיה פגש את המתלוננת שהייתה שם פליטה כמוהו. לדבריו, למרות שאהב את עבודתו באתיופיה נענה לבקשת המתלוננת להגיע לישראל כדי לחבור לאמה שעבדה בישראל, ובשנת 2012 הגיעו שניהם יחד דרך סודן. הנאשם סיפר ששהה חודשיים במחנה מעבר ואחר כך הגיע לשכונת התקווה. לדבריו, לא היה מרוצה משהייתו בארץ מאחר שלא קיבל אישור שהייה חוקי, לא יכול היה להתפרנס מעבודה במקצועו ונאלץ לעבוד בעבודות מזדמנות עד אשר חסך מעט כסף כדי לעבור לדירת שותפים, יחד עם המתלוננת. לדברי הנאשם, לאחר כ-3 חודשים של מגורים משותפים עם המתלוננת הגיעו אמה יחד עם עוד כמה קרובים והודיעו לו כי קיימת ביניהם קרבת דם ולכן לא יוכלו להינשא. מרגע זה ואילך אמה של המתלוננת מנעה קשר ביניהם, סירבה לתת לו לדבר עמה ובאחת הפעמים הודיעה לו שהמתלוננת עתידה להינשא לגבר אחר. הנאשם סיפר לד"ר רסובסקי שהוא היה נתון בסערת רגשות ומצוקה נפשית קשה. על רקע זה הגיע למקום עבודתה של האם בבר, התעמת עמה ועם המתלוננת ובהיותו ברחוב עם המתלוננת איבד את עשתונותיו ודקר אותה. לדבריו, לאחר שהתעשת חש צער רב על מעשיו ורווח לו שהיא לא נפטרה מפצעיה. על פי חוות הדעת, הנאשם מבין את חומרת מעשיו ומודע לכך שכעת משלם את המחיר. במסגרת ההערכה הפסיכולוגית קבע ד"ר רסובסקי כי הנאשם מתפקד ברמה אינטלקטואלית ממוצעת, מצב רוחו ירוד, מדווח על תחושה של מצוקה אינטנסיבית, מרבה לבכות במהלך הריאיון. בוחן המציאות שלו תקין, חשיבה לינארית ללא עדות לתהליכים פסיכוטיים. שלל כוונות אובדניות. קיימים סימפטומים של חרדה ודיכאון, אך אין עדות להפרעה אישיותיות או הפרעה פסיכיאטרית.

להערכתו של ד"ר רסובסקי, יש לבחון את המקרה המצער על רקע המתח והמצב הנפשי הרעוע שבו היה שרוי הנאשם בעת שנודע לו שהמתלוננת מיועדת להינשא לאחר ועל רקע דינאמיקה של מצוקה. ידיעה זו הייתה עבורו 'הקש ששבר את גב הגמל' מאחר שהרגיש שהקריב עבורה עבודה מכובדת ופרנסה, וחש נבגד ומיואש. הלחץ הרב שבו היה נתון ומצבו הנפשי השפיעו על יכולתו לשליטה עצמית והוביל להתנהגותו האימפולסיבית והלא מחושבת.

תמצית טיעוני המאשימה:

6.        ב"כ המאשימה עתרה להשתת עונש חמור מאוד על הנאשם, וזאת בגבולות הרף העליון של 'מתחם העונש ההולם' שאותו הציבה בין 12 ל-18 שנות מאסר בפועל. ב"כ המאשימה התייחסה לכך שמדובר היה במעשה מתוכנן מראש שלצורך ביצועו הנאשם הצטייד מבעוד מועד בסכין גדולה וקטלנית, לעובדה שהנאשם דקר את המתלוננת 13 דקירות ולא הפסיק ממעשיו חרף תחינותיה, לעובדה שהנאשם פעל באכזריות רבה, לפגיעות הקשות שנגרמו למתלוננת, הן פיזית והן נפשית, חלקן לא הפיכות, כמתואר בתסקיר נפגעת העבירה, לערך החברתי המוגן, קרי זכותו של אדם לשלימות גופו במיוחד במצבים שבהם מופעלת אלימות מצד בן משפחה או בן זוג, לנזק שהיה צפוי להיגרם למתלוננת אלמלא ניצלה ברגע האחרון, לעובדה שמדובר בעבירה שהעונש הקבוע בצדה הוא 20 שנות מאסר וכן לפסיקה המשקפת, לדעת המאשימה, מדיניות עונשית מחמירה ברוח עתירתה. בהתייחס לחוות הדעת הפסיכולוגית שהוגשה אודות הנאשם, הרי שלטענת ב"כ המאשימה, הנאשם ביצע את המעשים מתוך הסתכלות אגואיסטית, תוך העמדת עצמו וצרכיו במרכז ותוך התעלמות מצרכיה ורצונותיה של המתלוננת. הנאשם פעל מתוך מניעים אישיים, וגם אם נקבל שהיה נתון במצוקה ובמשבר עקב רצונה של המתלוננת להיפרד ממנו, אין בזאת נימוק להקלה בעונש, או סיבה להתחשבות בו. אין בחוות הדעת כל אמירה שהנאשם פעל במצב של חוסר שליטה או חוסר יכולת להימנע מעשיית המעשה, כי לא הבין את אשר הוא עושה ואת חומרת מעשיו. לדברי התובעת, אומנם חוות הדעת הפסיכולוגית עטופה בהסברים מקצועיים, ואולם לצורכי ההליך הפלילי, כל שניתן להסיק ממנה הוא שהנאשם לא שם מחסום לעצמו, לא התאפק ובחר לראות רק את צרכיו ובעיותיו.

עוד עתרה התובעת להשתת מאסר מותנה ופיצוי לטובת המתלוננת.

תמצית טיעוני ההגנה לעונש:

7.        בהתייחס למתחם העונש ההולם, הציגה ב"כ הנאשם פסיקה מטעמה שבעטיה נכון לדעתה לקבוע את מתחם העונש ההולם בתיק הנוכחי למאסר בפועל שבין 5.5 ל-9.5 שנים. לדעתה, העונש שראוי לגזור על הנאשם צריך להיות ברף התחתון של מתחם זה.